עבירות אלימות

עבירות אלימות הינן עבירות אשר פוגעות בזכות האדם על גופו, וככאלו הן נחשבות בתור עבירות שמתנגשות עם הזכות הבסיסית של הפרט להגנה על גופו, חירותו ושלוותו.

חוק העונשין עוסק בעבירות האלימות שלהלן: תקיפה, תקיפה סתם, תקיפת קטין, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר, תקיפת עובד ציבור, חבלה בכוונה מחמירה, פציעה, חבלה חמורה, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות וכן הלאה.

במאמר זה נפרט על סוגים שונים של עבירות אלימות אליהן מתייחס הדין הפלילי בישראל, הענישה הקבועה בגינן בחוק והאופן בו הן מטופלות על ידי המערכת המשפטית.

אילו סוגי עבירות אלימות​ מטופלים במסגרת המשפט הפלילי בישראל ומהי הענישה הקבועה בצידן?

קיימים סוגים שונים של עבירות אשר מסווגות בתור עבירות אלימות. להלן סוגי עבירות האלימות העיקריות שחוק העונשין בארץ מתייחס אליהן – מן הקלות ועד החמורות ביותר בהן:​

1. עבירת תקיפה

פלוני ייחשב כמי שביצע עבירת תקיפה, במידה והוא: היכה אדם, נגע בו, דחף אותו או שהפעיל על גופו כוח בכל צורה אחרת, ישירה או עקיפה, מבלי שהסכים לכך או בהסכמתו אשר הושגה במרמה.

בהקשר זה, המושג הפעלת כוח מגלם בחובו גם הפעלה של אמצעים חשמליים, תאורה, חום, גז, ריח או כל אמצעי אחר או שימשו בחומר אחר, שהופעלו, וזאת בהינתן ויש בכך פוטנציאל לגרימת אי נוחות או נזק לאדם שהופעלו כנגדו. על בסיס הגדרה זו למושג “הפעלת כוח”, אפשר להסיק כי בפועל, כל הפעלת כוח על אדם – מצומצמת ככל שתהיה, ובכל דרך בה נעשתה, במידה והיא נעשית ללא הסכמתו של אותו אדם – תיחשב כתקיפתו.

גם פעולות העשויות להתפרש בעיני אדם מסוים בתור מעשים שאינם אלימים – בין אם מדובר ביריקה או הזזת אדם ממקומו, נחשבות בראי החוק כעבירת תקיפה, כשהן מבוצעות בניגוד לרצונו של האדם שכלפיו הן כוונו.

הדין על עבירה מסוג “תקיפה סתם” (קרי – התקיפה שנחשבת בתור סוג התקיפה הבסיסי ביותר, ללא חבלה), הינו עד שנתיים מאסר. אדם שנאשם בעבירת תקיפה סתם שבה היו מעורבים שני אנשים או יותר שחברו זה לזה בביצוע העבירה, יידון לעד 4 שנות מאסר.

תקיפת אדם לטובת ביצוע פשע, תקיפת אדם למטרת גניבה או תקיפת אדם במסגרת התנגדות למעצר כדין – הן כולן עבירות תקיפת סתם (תקיפה ללא חבלה), שבגינן קבועים בחוק עונשים כבדים יותר מן הענישה בגין תקיפה “רגילה”. הדין על תקיפות סתם מסוג זה, הינו עד 3 שנות מאסר.

במידה ובתקיפות הסתם הללו היו מעורבים למעלה מ – 3 תוקפים שחברו זה לזה, יכולה הענישה להגיע גם למאסר של 5 שנים.​

2. עבירת תקיפת עובדי ציבור

אדם שתקף עובד ציבור, בהקשר למילוי תפקידו של המותקף – יידון לעונש מאסר של עד 3 שנים.

במקרה בו עבירת תקיפת עובד ציבור בוצעה תוך שימוש בנשק קר או חם, או מתוך כוונה להפריע לעובד הציבור במילוי תפקידו, או שהתקיפה נעשתה בשיתוף פעולה של למעלה מ – 2 אנשים, צפוי לעבריינים עונש מאסר של עד 5 שנים.

החוק מגדיר בתור “עובד ציבור” כל אדם האמון על מתן שירותים לאזרחי המדינה מטעמו של גורם ציבורי מסוים, או אדם אשר אמון על מילוי תפקיד ציבורי כלשהו.

3. עבירת תגרה (קטטה)

אדם שלקח חלק בקטטה לא חוקית במקום ציבורי, יידון לעד שנת מאסר אחת.

אף כי עבירת תגרה אינה מטופלת בחוק העונשין במסגרת הפרק העוסק בעבירות אלימות, חשוב להכיר בכך שמדובר בעבירת אלימות לכל דבר ועניין. עבירת תגרה מאופיינת בכך שבעת הגשת כתב אישום בגינה הוא יוגש על פי רוב כנגד כל האנשים שהשתתפו באירוע.

היינו, עבירות תגרה הן בפועל עבירות של תקיפה הדדית, שבהן קיים יסוד להניח כי איש מבין המשתתפים לא פעל לשם הגנה עצמית (אחרת היה מוגש כתב אישום על עבירת תקיפה רק נגד חלק מן המעורבים באירוע הקטטה).

4. עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש

אדם שתקף אדם אחר וגרם לו לחבלה של ממש, יידון לעונש מאסר של עד ל – 3 שנים.

חוק העונשין מגדיר את המונח “חבלה” בתור: מכאוב, מחלה או ליקוי גופני, בין אם קבוע ובין אם חולף. סוגי החבלות השכיחות שניתן לאבחן לעניין זה הינן: סימנים של שריטה, סימנים אדומים, שטפי דם, נפיחות וכן הלאה.

אדם שביצע עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש באירוע בו היו מעורבים שני אנשים או יותר בעבירת התקיפה, יידון לעונש מאסר של עד 6 שנים.

5. עבירת פציעה

אדם שפצע את זולתו בניגוד לדין, יידון לעונש מאסר של עד 3 שנים.

חוק העונשין מגדיר פצע בתור: “דקירה או חתך המבתרים או בוקעים כל קרום חיצוני של הגוף, ולעניין זה קרום חיצוני הוא כל קרום שאפשר לנגוע בו בלי לבתר או לבקוע כל קרום”.

אדם שביצע עבירת פציעה כאשר באמתחתו הוחזק נשק קר או חם, או בשיתוף פעולה בין 2 תוקפים ומעלה, יידון לעונש מאסר של עד 6 שנים.

6. עבירת חבלה חמורה

אדם שתקף את זולתו וגרם לו בניגוד לדין חבלה חמורה, יידון לעונש מאסר של עד 7 שנים.

חוק העונשין מגדיר “חבלה חמורה” בתור: “חבלה העולה כדי חבלה מסוכנת (חבלה שיש בה סכנת נפשות), או הפוגעת או עלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל או בנוחותו, או המגיעה כדי מום קבע או כדי פגיעת קבע או פגיעה קשה באחד האיברים, הקרומים או החושים החיצוניים או הפנימיים”.

אדם אשר ביצע עבירת חבלה חמורה בעוד מחזיק בנשק קר או חם, או בשיתוף פעולה עם תוקף נוסף או יותר, יידון לעונש מאסר של עד 14 שנים.

7. עבירת שוד

אדם שגנב דבר מה ובמסגרת הגניבה (בסמיכות לביצוע העבירה, במהלכה או לאחריה) ביצע או איים לבצע מעשה אלים בזולתו או בנכסיו על מנת להשיג את הרכוש הנגנב, כדי להשאירו בחזקתו או מתוך מטרה למנוע התנגדות לגניבתו של דבר הערך, או להתמודד עימה – יחשב כמי שביצע עבירת שוד. אדם שביצע עבירת שוד צפוי לעונש מאסר של עד 14 שנים.

8. עבירת שוד בנסיבות מחמירות

אדם שביצע שוד בעודו חמוש בכלי נשק או כל כלי אחר שיש בו כדי לסכן את זולתו או לפגוע בו באופן ממשי, או לחילופין – ביצע עבירה של שוד קבוצתי, או שפצע אדם, היכה אותו או הפעיל כוח בכל אמצעי אחר על גופו של זולתו במהלך השוד, בסמיכות אליו או לאחריו – יחשב כמי שביצע שוד בנסיבות מחמירות.

באופן רשמי, עבירות שוד משויכות בחוק העונשין תחת הפרק המטפל בעבירות רכוש, היות ועבירות שוד הן למעשה עבירות רכוש. אולם בפועל – מי שמבצע עבירת שוד פוגע למעשה לא רק ברכושו של האדם המותקף אלא גם בגופו ואף בחירותו.

לכן, אף שעבירות שוד מסווגות גם בתור עבירות רכוש בחוק העונשין, מדובר באחת מעבירות האלימות הקשות ביותר והענישה הקבועה בגינן בחוק הינה בהתאם לכך.
אדם שביצע עבירת שוד בנסיבות מחמירות – צפוי לעונש מאסר של עד 20 שנים.

9. עבירת חבלה בכוונה מחמירה

בין הפעולות הנחשבות כעבירות חבלה בכוונה מחמירה על פי חוק העונשין:

1. פציעת אדם או גרימת חבלה חמורה לאדם, שלא כדין.
2. נסיון לפגוע באדם שלא כדין באמצעות קליע, סכין או נשק מסוכן או פוגעני אחר.
3. גרימה להתפוצצות של חומר נפיץ שלא כדין.
4. שליחה או מסירה של חומר נפיץ או כל דבר מסוכן או מזיק אחר, לאדם אחר או גרימה לקבלת כל חומר או דבר כאמור בידי הזולת.
5. הנחה של חומר מרסק, נפיץ או נוזל משתך בכל מקום שהוא.
6. זריקה של חומר או נוזל כאמור בפסקה 5 על הזולת, או שימוש בהם על גופו של אדם בכל דרך אחרת.

סיכום

אדם המבצע אחת מן הפעולות לעיל מתוך כוונה להטיל בזולתו מום או נכות, לגרום לאדם אחר חבלה חמורה, להתנגד למעצר או לעיכוב לחקירה, שלו או של אדם אחר, או למנוע מעצר או עיכוב כדין, צפוי לעונש מאסר של עד 20 שנים.

האמור במאמר זה אינו מהווה תחליף לקבלת יעוץ משפטי פרטני מטעם עורך דין פלילי,
והוא מובא כמידע כללי בלבד, אשר אינו מהווה מידע משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. לטיפול במקרים ספציפיים יש לפנות באופן ישיר לסיוע מקצועי מעו”ד פלילי.