בחודש יולי 2019 נכנס לתוקפו תיקון מספר 137 לחוק העונשין, ועיקרו – רפורמה מקיפה, לראשונה מזה עשרות שנים, בעבירות ההמתה בישראל. תיקון זה שינה מן היסוד את העבירות בגינן ניתן להאשים אדם שהביא למותו של אחר. מה השתנה ביולי 2019, ומהי משמעותו של תיקון זה?
מהי “עבירת המתה”?
בין העבירות החמורות ביותר שבחוק העונשין מצויות עבירות ההמתה, בגדרן נכנסים כלל המקרים בהם פרט מביא, במעשה או במחדל, למות זולתו. תנאי לכל עבירות אלו הוא התרחשות התוצאה – מוות, הגם שאלו יכולות להיבדל בחומרתן ובעונש הנלווה להן בהתאם לנסיבות המקרה, ובפרט – ביסוד הנפשי של הנאשם.
לפני הרפורמה בעבירות ההמתה בישראל – 3 עבירות מרכזיות
טרם הרפורמה, חוק העונשין מנה 3 עבירות המתה מרכזיות, שמובחנות זו מזו בעיקר ביסוד הנפשי של מבצען:
עבירת רצח
עבירת הרצח, שעד הרפורמה הייתה החמורה שבעבירות ההמתה, עסקה בגרימת מוות ביסוד נפשי של כוונה תחילה – תוך שקילת המעשים וביצועם במודעות ומתוך כוונה לגרום למוות, או כאשר המוות נגרם במהלך ביצוע עבירה אחרת או לשם הימלטות מהחוק. מורשע בעבירת רצח עומד בפני מאסר עולם כעונש חובה, מבלי להותיר לשופטת שיקול דעת להפחית בחומרת העונש, אלא בנסיבות מיוחדות הקבועות בחוק;
עבירת הריגה
עבירת ההריגה, מתייחסת למקרים בהם הנאשם מודע לאפשרות שמעשיו יקפחו חייו של אחר, אך הוא נותר אדיש לאפשרות התממשות התוצאה הקטלנית, או שנהג בקלות דעת בנטלו סיכון בלתי סביר להתרחשותה. מורשע בעבירת הריגה צפוי לעונש של עד עשרים שנות מאסר.
עבירת גרימת מוות ברשלנות
גרימת מוות ברשלנות היא עבירה החלה על מקרים בהם הפוגע יכל להיות מודע לטיב מעשיו או היתכנות התוצאה הקטלנית, אך להבדיל מהעבירות האחרות – לא היה מודע להם הלכה למעשה בזמן אמת.
בין הדוגמאות הבולטות לגרימת מוות ברשלנות ניתן למצוא תאונות דרכים קטלניות או מקרי רשלנות רפואית שהסתיימו במותו של המטופל. דינו של הגורם מוות ברשלנות הוא של עד 3 שנות מאסר. לצד 3 העבירות המרכזיות, ניתן היה למצוא גם עבירות שהתייחסות לנסיבות פרטניות במיוחד, דוגמת מקרים של סיוע להתאבדות או המתת תינוק.
מקורן של עבירות אלו הוא בפקודה מימי המנדט הבריטי שניתנה לפני קרוב למאה שנה, ומאז אימוצן מהפקודה אל תוך חוק העונשין בישראל בשנות השבעים – נוסחן כמעט ולא השתנה. לא אחת בתי המשפט מתחו ביקורת על ארכאיותן, ובפרט על צרותה יתר על המידה של עבירת הרצח, בעוד עבירת ההריגה נתפסה כרחבה במיוחד.
על רקע זה, הוקם צוות מיוחד שבחן את עבירות ההמתה בישראל, ומסקנותיו עמדו מאחורי הרפורמה בעבירות ההמתה, שנכנסה לתוקף אך לאחרונה עם תיקון 137 לחוק העונשין.
לאחר הרפורמה – 5 עבירות מרכזיות ומנעד ענישה רחב
הרפורמה בעבירות ההמתה ביקשה בראש ובראשונה להרחיב את מנעד העבירות וכך ליצור מדרג חומרה מדוייק יותר, שיביא להלימה רבה יותר בין המעשה וחומרתו לבין העבירה בה מואשם מבצע המעשה והעונש המקסימלי אותו הוא צפוי לשאת, אם יורשע.
בהתאם, הורחבו עבירות ההמתה המרכזיות מ-3 עבירות בלבד ל-5 עבירות מרכזיות – רצח בנסיבות מחמירות, רצח, המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, המתה בקלות דעת וגרימת מוות ברשלנות. בתוך כך, הרחיב המחוקק גם את מנעד הענישה בגינן.
נרחיב על העבירות השונות לאחר הרפורמה, מהחמורה – לקלה שבהן:
רצח בנסיבות מחמירות
עבירות שנסיבות עשייתן מצדיקות בעיני המחוקק תיוג מבצען בכתם פלילי חמור במיוחד. בהתאם, העונש שניתן להטיל על מבצע עבירת רצח בנסיבות מחמירות הוא עונש מאסר עולם חובה (בדומה לעבירת הרצח טרום התיקון).
בין הנסיבות המחמירות שנמנו בתיקון לחוק מנויים שני מקרים שנכללו בעבירת הרצח טרום התיקון – רצח הנעשה בכוונה תחילה לאחר תכנון ושקילת המעשה ותצאותיו, וכן רצח הנעשה כחלק מביצוע פשע חמור אחר במטרה לאפשרו, להסתיר את דבר ביצועו או כדי לחמוק מעונש.
לצדן, נוספו נסיבות מחמירות חדשות, שלא קיבלו ביטוי לחומרתן בחוק העונשין בנוסחו הקודם, וגם הן “זכו” לעמוד בראש מדרג החומרה לאחר התיקון, ביניהן: רצח שנעשה על רקע גזעני או על רקע כבוד המשפחה; רצח של קטין מתחת לגיל 14 או של חסר ישע; רצח הנעשה במסגרת פעילות של ארגון פשיעה או טרור; רצח באופן אכזרי במיוחד או תוך התעללות בקורבן המעשה; רצח תוך סיכון אחרים זולת המנוח; רצח של אדם על-ידי בן זוג מתעלל; ועוד.
רצח
גרימת מוות בכוונה או באדישות מבלי שנתקיימה אחת מהנסיבות המחמירות המנויות בחוק. חידוש משמעותי הוא שגרימת מוות שנעשתה ביסוד נפשי של אדישות תיחשב לרצח, בעוד שלפני התיקון לחוק זו נחשבה להריגה בלבד.
שינוי משמעותי נוסף בא לידי ביטוי בחומרת הענישה – העומד לדין באשמת עבירת הרצח עומד בפני עונש מאסר של עד מאסר עולם, משמע – מאסר עולם כעונש מירבי, להבדיל מעונש חובה כבעבר, אשר מותירה לשופטת שיקול דעת בקביעת עונשו של עובר העבירה גם לתקופות קצרות יותר, בהתאם לנסיבות המקרה.
המתה בנסיבות של אחריות מופחתת
טרם התיקון, סעיף 300א לחוק העונשין התיר לבית המשפט להקל בעונשו של מורשע ברצח בהקיים נסיבות מקלות, למשל כאשר הנרצח התעלל בנאשם משך שנים. לאחר הרפורמה, נסיבות אלו הורחבו, ואינן רק מקלות בעונשו של הנאשם, אלא יוצרות עבירה חדשה, פחותה בחומרתה – הן מבחינת האחריות והתיוג הפלילי הנלווה לה, והן מבחינת העונש, אשר יוגבל לעונש מירבי של 20 או 15 שנים, בהתאם לנסיבות.
בין הנסיבות לאחריות מופחתת נמנות המתה לאחר התעללות מתמשכת של הנאשם או קרוב משפחתו מידיו של קורבן הרצח; מקרים של הפרעה נפשית חמורה העומדת בתנאים מסויימים; גרימת מוות לאחר קנטור מצדו של הקורבן; וכן מקרים מסויימים של גרימת מוות תוך נסיבות המפחיתות מאשמת עובר העבירה דוגמת הגנה עצמית או כורח בביצוע המעשה, אך שמכלול נסיבותיהן אינו מספיק כדי לשמש כהגנה מפני אחריות פלילית.
המתה בקלות דעת
גרימת מוות תוך נטילת סיכון בלתי סביר שהתממש, כאשר מבצע העבירה קיווה שהתוצאה הקטלנית לא תתרחש. דוגמאות בולטות הן מקרים של נהיגה מסוכנת, משחק בנשק, בנייה בלתי בטיחותית (דוגמת “פל-קל” שהביאה לאסון אולמות ורסאי) ועוד. במקרים אלו, הנאשם צפוי לעונש מקסימלי של עד שתים עשרה שנות מאסר.
גרימת מוות ברשלנות
עבירת ההמתה בעלת החומרה הפחותה ביותר, עם עד 3 שנות מאסר. עבירה זו נותרה כשהייתה טרום התיקון. גם עבירות ההמתה הפרטניות – המתת תינוק וסיוע/שידול להתאבדות, נותרו על כנן.
סוף דבר
הרפורמה בעבירות ההמתה שנכנסה לתוקף ביולי 2019 היוותה בשורה של ממש בדין הפלילי, עם הרחבת מספר עבירות ההמתה המרכזיות מ-3 ל-5, ועם קביעת מדרגות ענישה רבות ומגוונות יותר מבעבר. בהתאם, איתור העבירה המתאימה וקביעת סעיף האישום בעניינו של חשוד נהייתה מורכבת יותר – ובעלת השלכות דרמטיות על המשך ניהול ההליך הפלילי בעניינו.
חשד או אישום בעבירת המתה, לפני הרפורמה ולאחריה, אינה דבר של מה בכך; בפרט לאחר הרפורמה, יש משמעות כבדת משקל לייצוג מקצועי עלידי עורך דין פלילי, מנוסה ובעל מומחיות, כבר משלב החקירה ולכל אורך ההליך.
