קטינים בחוק הישראלי
החוק הישראלי מתייחס באופן שונה לבוגרים ולילדים וזאת בא לידי ביטוי בעונשים שיקבל מבוגר אל מול מה שיקבל קטין. השאיפה של הרשויות לקדם את הקטין לטיפול ושיקום אל מול בוגר אשר כבר אחראי על עצמו ועל כן, יכול לשאת בעונש. קטינים נחשבים אנשים מתחת לגיל 18 כך שבכל גיל ישנן זכויות ותנאים שונים בהקשרי הליכים פליליים כתלות בהתפתחות הממוצעת של ילדים בגיל הזה.
- עד גיל 12 – הילדים נחשבים קטנים מדי ובעלי שיקול דעת לא מספיק מפותח על מנת לעמוד לדין ולשאת באחריות על עבירה, על כן, מתחת לגיל 12 מי שיעמוד לדין ויישא את העונש הוא ההורה של הילד.
- מגיל 12 ועד גיל 18 – בגילאים אלו נחשבים הילדים קטינים, הם יכולים לעמוד למשפט אל מול החוק אך עדיין זכאים לזכויות מיוחדות אל מול הליך פליליים של בוגרים.
- מעל גיל 18 – בוגרים.
חוק הנוער – טיפול והשגחה
מכיוון שקטינים וילידם נמצאים במצב של תלות באדם אחר, ולאור כך שקטינים נתפסים בחברה וגם אל מול החוק בתור אנשים לא מספיק מפותחים עם אחריות משפטית, ישנו חוק מיוחד הנקרא חוק הנוער טיפול והשגחה, אשר מגדיר מה עושים בדבר ילד וקטין אשר עוברים על החוק מבחינת מעצר, שפיטה, ענישה, אך גם מבחינת טיפול והשגחה בקטין בהמשך התהליך מרגע ביצוע העבירה.
חשוב גם לטפל
כאשר הילד מתחת לגיל 12 על פניו אין לו אחריות בנושא והוא משוחרר מההליך הפלילי וגם מההליך האזרחי. במקרה זה כל ההליכים עוברים להיות מול הוריו לאור כך שהוא אחראי על הילד ולא מנע ממנו לבצע את העבירה. אך זאת לא מספיק, חשוב מאוד להתייחס גם לילד ולהמשיך איזה שהוא טיפול מולו במסגרות חוץ ביתיות או מסגרות חינוך מותאמות אשר ימנעו ממנו להגיע ולרצות לבצע עבירה בהמשך חייו.
ילד תלוי בהוריו
סביר כי כל ילד יישאל האם הוא מרגיש עצמאי יגיד שהוא היה רוצה, אך בפועל גם בני נוער בתיכון תלויים מאוד בהוריהם בכך שהם דואגים למחייתם, לצרכיהם, ובאופן כללי גם מחנכים אותם מה נכון לעשות ומה פחות. לא רק שהילדים מרגישים שההורים אחראים עליהם, זאת גם מוגדר בחוק הישראלי ובהתאם לכך, צפויים הורים לקבל עונשים על עבירות שהילדים שלהם מבצעים.
אחריות של הורה על ילדו
בחוק הישראלי מעוגנת האחריות של הורה על ילדיו כך שהורים בעצם חייבים לדאוג לילדיהם וגם לפקח עליהם. החינוך והפיקוח שנותנים ההורים לילדיהם אמור למנוע מהם לבצע עבירות ולפגוע באנשים אחרים כך שמצד שני, באם לא הצליחו לעשות זאת כראוי והילד שלהם ביצע עבירה, גם להם יש אחריות כלשהיא בנושא ולעיתים גם אחריות שנחשבת פלילית ויכולה להביא לכדי עונש.
פיקוח ועידוד
לא רק שנמדד הפיקוח של ההורה על ילדו כך שאם לא היה פיקוח מספק שמנע מהילד לבצע עבירה יש להם אחריות בנושא, במיוחד אם ההורה לא מנע מהילד לבצע את העבירה למרות שידע עליה, או לא פיקח מספיק טוב ובכך לא עצר את הילד. מנגד, ישנה התייחסות גם לחינוך לקוי אשר כחלק ממנו, מעודד ההורה את הילד לבצע עבירה או ממש יזם את העבירה עבור הילד.
ליווי מאנשי מקצוע
כמובן שלא מצפים מאנשים שאינם בעלי מקצוע להבין מה עליהם לעשות ואיך כדאי להם לפעול ועל כן, חשוב לאין שיעור להתייעץ ולשלב אנשי מקצוע בהליכים הפליליים. גם אם ההורה לא יעשה זאת ישנם אנשי מקצוע אשר ימונו על ידי המדינה מתוך הבנה כי יש בהם צורך ממשי. לדוגמא, באם לא ימונה עורך דין תמנה המדינה עורך דין ציבורי במקביל לעובד סוציאלי אשר מגיע משירות המבחן לנוער לצורך העניין.
תביעת נזיקין
מעבר לכך שילד יכול לבצע עבירה אשר עוברת על החוק הפלילי ובהתאם לעמוד לדין על ידי הפרקליטות של ישראל, יכול גם להיות כי הילד ביצע מעשה אשר גרם נזק לאדם אחר או לרכושו. במקרה זה יכול האדם הנפגע לתבוע בתביעה אזרחית את הילד, אך בגלל שאין לו אחריות משפטית התביעה תהיה אל מול הוריו של הילד והם גם אלו שיצטרכו לשאת בהחלטה של בית המשפט בדבר התביעה.
עורך דין
כאשר אדם מבוגר מבצע עבירה, ואפילו כאשר קטין, ישנם חוקים ברורים וניתן לשכור עורך דין או לקבל מהסניגוריה הציבורית על מנת להתקדם בהליך המשפטי והפלילי. כאשר מדובר בילד, לא כל כך ברור מה אמור לקרות הלאה, איך אפשר להגן על הילד אך גם להגן על ההורה כמה שאפשר. לצורך כך, חשוב לשכור עורך דין אשר מבין בהליכים מול ילדים מתחת לגיל 12 שביצעו עבירות.
עובד סוציאלי
מתוך שירות המבחן לנוער, ומתוך גורמים מקצועיים ברשויות, ימונה עובד סוציאלי אשר יבחן את המצב של הילד או הנער וימסו חוות דעת והבנה מה הביא אותו לבצע את העבירה וכיצד נכון לטפל בו. כפי שכבר צוין, חשוב להמשיך לטפל בילד לאחר שביצע עבירה, גם אם ההורה הולך לשאת באחריות ובעונש עליה. עדיין חשוב לא להזניח את הילד ועובד סוציאלי הוא בדיוק האדם למשימה אשר יתאים את הטיפול וההליך המיטבי.
ילדים אשר ביצעו עבירה מתחת לגיל 12 נחשבים ילדים ועל כן, אין להם אחריות משפטית ופלילית, לא ניתן לעצור אותם ובטח לא להעמיד אותם לדין. עקב כך, מי שיישא באחריות הוא ההורה של הילד. זאת רלוונטי גם בעבור משפט אזרחי העוסק בנזיקין לאור פגיעת הילד ברכוש של אדם אחר, וגם במשפט פלילי באם הילד ביצע עבירה שהוא לא יכול לעמוד לדין עליה.
