על-פי חוק הנוער קטין הוא אדם שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים ביום הגשת כתב האישום לבית המשפט. על כן, כאשר מדובר בנאשם שעבר עבירה בהיותו קטין (כאמור, לפני גיל שמונה עשרה), וכתב האישום מוגש לאחר שמלאו לו שמונה עשרה שנים, לא יחולו על נאשם זה הוראותיו של חוק הנוער המתייחסות לקטינים. (למעט אם נקבע אחרת).

סעיף 134 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מעמיד את גיל האחריות הפלילית על 12 שנים.

סעיף 12(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, קובע כי אין להעמיד קטין שטרם מלאו לו שלוש עשרה שנים, אלא לאחר התייעצות עם קצין מבחן.

כך יוצא, כי לעניין קבוצת הקטינים בני 12 ו- 13, ביקש המחוקק להבטיח תנאי של בחינה מדוקדקת טרם נקיטת הליך פלילי נגדם.

התפיסה הבסיסית של החוק הפלילי הינה שהילד אינו רכוש הוריו, ואין הם יכולים לעשות בו ככל העולה על רוחם.
בהתאם לתפיסה זו, מטיל חוק העונשין אחריות פלילית על הורה בגין תקיפת ילדו, הזנחתו או התעללות בו.

חקירה משטרתית של בני נוער מסתיימת לעיתים בסגירת התיק וחתימתו של הקטין על "טופס אזהרת קטין".

חתימה על הטופס האמור הינה למעשה הצהרה כי הקטין עבר את העבירה, יודע שעבר על החוק, מבין את התנהגותו ותוצאותיה, מביע חרטה ומוכן להתנצל בפני נפגע העבירה ומתחייב להימנע מביצוע עבירות נוספות.

מגעו הראשוני של קטין שנחשד בעבירה על החוק יהיה בדרך כלל עם המשטרה.

הרגישות המתחייבת מהעבודה המשטרתית עם קטינים, באה לידי ביטוי, בין היתר, בכללים אותם מחויבת המשטרה ליישם בכדי לפעול למזעור וצמצום הנזקים שעשויים להיגרם לקטינים.

בחודש פברואר 2007 נעצר קטין בן 15 באשמה שדקר אדם במהלך קטטה שהתפתחה בין השניים.

בהיותו של הקטין עצור לצרכי חקירה, הגישה המדינה בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו ובד בבד עם בקשה זו הוגש נגדו כתב אישום חמור, בו נטען, כי בנוסף למעשה הדקירה, ביצע הקטין עבירות אלימות נוספות.

ענישה גופנית אינה אמצעי חינוך מותר

בחוק העונשין ישנו פרק מיוחד שכותרתו "פגיעה בקטינים ובחסרי ישע" ואשר מסדיר את המצב החוקי להתנהגותם של הורים לקטינים ו/או חסרי ישע ומבוגרים האחראים עליהם.

בני נוער וצעירים אשר מסתבכים בעבירות סמים עלולים למצוא את עצמם עצורים, מואשמים ומורשעים בפלילים ובהתאם, הנזק שעלול להיגרם לעתידם (צבא, לימודים, מקומות עבודה וכיו"ב) הינו גדול ולעיתים בלתי ניתן לריפוי במשך שנים רבות.

סעיף 14 לחוק הנוער קובע: "אין להעמיד לדין קטין בשל עבירה אם עברה שנה מיום ביצועה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה".

הרציונל העומד בבסיס הוראות החוק האמורה הינו הצמדת הענישה או הזיכוי – במידה רבה ככל האפשר – אל מועד ביצוע העבירה וזאת מתוך הנחה כי מועד הגשת כתב האישום משליך על מועד קיום המשפט. בכך למעשה, טמונה המגמה "למנוע הפרעה לתהליך ההתגברות ולשיקום הדרוש, העלולה להיגרם על ידי השארתם של הליכים פליליים תלויים ועומדים במשך זמן רב, דבר אשר יש בו כמובן כדי להשפיע במישרין על יכולתו של הקטין לתפקד באופן רגיל." (ע"פ 499/80 יוסף ויצמן נ' מדינת ישראל).

הורים לקטינים אשר מנהלים אורח חיים משפחתי נורמטיבי ותקין, עשויים לקבל, ללא שום הכנה מוקדמת, זימון לחקירה משטרתית, אשר במהלכה יגלו כי הם חשודים בביצוע עבירות נגד ילדם.

בהרבה מהמקרים הללו, מקורו של החשד, נעוץ בדיווח שהועבר לפקיד סעד ולמשטרה מטעם איש צוות אשר עובד במסגרת החינוכית בה נמצא ילדם.

טובת הציבור הינה כי קטין המעורב בעבירה פלילית יחזור לתפקוד סביר ונאות ולא יכנס למעגל הפשע. זאת ועוד, האינטרס הציבורי מחייב שיקום אמיתי של בני נוער שיובילו להשתלבותם בחברה כאזרחים נורמטיביים.

הכלל לפיו בית משפט ידון בפומבי אינו מתקיים כאשר המדובר בקטינים שטרם מלאו להם 18 שנים.

קבע במספר חוקים הוראות מפורשות להגנה מפני פרסום זהותם של קטינים, כדלקמן:

70 (ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 נקבע כי "לא יפרסם אדם, בלי רשות בית משפט, שם קטין שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים והוא נאשם או עד במשפט פלילי..."

כאשר מסתיימת חקירה משטרתית של קטין בעבירה פלילית מסוג פשע, תיק החקירה עובר בדרך כלל - ליחידת התביעות או לפרקליטות ומחייב משלוח הודעה שכותרתה:

הודעה לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

 ההודעה נשלחת לקטין ועל שמו, שכן, החשוד בעבירה הפלילית, הוא בעל הזכות לשימוע.

| חקירה במשטרה |

חקירת עד קטין

הזמנת קטין למשטרה לשם מסירת עדות תהיה בידיעת הוריו, אולם ניתן להזמין את הקטין ולחוקרו ללא ידיעת הוריו במקרים הבאים:

לאחרונה הוגש לבית המשפט העליון ערעור נגד חומרת עונש בן 15 חודשי מאסר בפועל שהוטל על קטין. (ע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל).

מדובר במקרה בו הסכים הקטין, תמורת תשלום, לדווח על מיקומו של אדם שמספר אנשים ביקשו במותו. באחד הימים ווידא הקטין את היותו של האדם בביתו ודיווח על כך. עם קבלת הדיווח הגיעה למקום חבורה של אנשים ואחד מהם ירה על האדם ופצע את המבוקש, בן דודו ועובר אורח.

שלושה גורמים מוסמכים להורות על אשפוז פסיכיאטרי: בית משפט, הפסיכיאטר המחוזי והוועדה הפסיכיאטרית המחוזית לילדים ולנוער.

השירות לצה"ל הינו חובה על פי חוק ומהווה מרכיב חשוב ביותר בהתבגרות בני הנוער הישראלים.

כאשר מדובר על קטינים ובני נוער בעלי רישום פלילי השירות בצה"ל מהווה הזדמנות להשתלב במסגרת חברתית נורמטיבית שתאפשר להם להשתלב בהמשך חייהם במערכת הלימודים ובשוק העבודה.

בתי המשפט לנוער נוטים להטיל פסילת רשיון על קטינים שנמצאו אשמים בעבירות רכוש, עבירות סמים, עבירות אלימות על רקע שתיית אלכוהול ועבירות תעבורה חמורות.

רבים מהקטינים כלל לא מחזיקים ברשיון נהיגה כאשר מטיל עליהם בית המשפט לנוער פסילת רשיון נהיגה ולפיכך נשאלת השאלה – ממתי נספרת הפסילה?

חקירת המשטרה את אירועי השרפה ביערות חושדת הכרמל מתרכזת גם בחשד שהתנהגות רשלנית של קטינים גרמה לשרפה שבה נספו 42 אנשים.

העבירות הפליליות שיוחסו לקטינים הן גרימת מוות ברשלנות וגרימת שריפה ברשלנות.

האם מותר לקטין לשתות אלכוהול?

בניגוד לשימוש והחזקה של סמים שהם מהווים עבירות פליליות מובהקות, שימוש והחזקת אלכוהול גם על ידי קטינים אינם עבירה פלילית, שכן החוק אינו אוסר על קטין לשתות אלכוהול.

המשטרה עובדת באופן ייחודי מול קטינים בשל שלושה טעמים:

1. השפעה סביבתית – הקטינים מושפעים מסביבתם ולעיתים קרובות הם מבצעים עבירות בשל התחברות לסביבה מדרדרת או היכנעות ללחץ חברתי.
2. שיקום – האינטרס לשקם את הקטין שעבר עבירה פלילית הוא אינטרס ציבורי.
3. עתידו של הקטין – האינטרס הציבורי הוא שקטין אשר ביצע עבירה פלילית, ישתקם וישתלב כראוי בצה"ל, בלימודים, במקומות עבודה ובמישור האישי.

האם בני נוער בעלי רישום פלילי יכולים להתגייס לצבא?

באופן עקרוני התשובה היא – בהחלט כן.

שלטונות צה"ל בוחנים כל מועמד לגיוס, בעל רישום פלילי, באופן אישי כאשר ובהתאם לקריטריונים שונים.

כיצד מחליט בית המשפט לנוער מה העונש הראוי לקטין?

בית המשפט לנוער מביא בחשבון שיקולים רבים ומגוונים בבואו לקבוע מהו העונש הראוי שיש לגזור על קטין.

זכויות קטינים בהליך הפלילי מעוגנות בחוק הנוער ועל המשטרה מוטלת החובה להקפיד על מימוש זכויותיהם.